הפורום הכלכלי החרדי הראשון

שלום לכל חברי הפורום, תודה רבה על התגובות וההיענות הנפלאה למדריך הקודם! אני שמח לראות כמה הנושאים הללו נוגעים לכולנו. בפוסט הקודם דיברנו על הבסיס: תיעוד הוצאות, בניית תקציב ו"קרן חמצן". אלו הם הצעדים שמוציאים אותנו ממעגל "כיבוי השריפות" ומחזירים את השליטה לידיים שלנו. אבל מה עושים כשרוצים להתקדם לשלב הבא? איך לוקחים משפחה ברוכת ילדים, עם אתגרים כלכליים ייחודיים, ומתחילים לבנות צמיחה וביטחון אמיתי לטווח ארוך? הנה 2 מפתחות מתקדמים שיסייעו לכם להפוך משליטה יומיומית לניהול אסטרטגי של עתיד המשפחה. מפתח 1: להפוך את "קרן החמצן" למכשיר צמיחה במאמר הקודם, "קרן החמצן" (חיסכון למקרי חירום) הייתה כרית ביטחון. כעת, כשהיא קיימת (אפילו חלקית), צריך להבטיח שהיא משרתת אותנו ולא "שוכבת ישנה" בחשבון העו"ש: קביעת יעד גודל: היעד המקובל הוא 3 משכורות חודשיות. זה הסכום שיבטיח לכם שקט נפשי לתקופה ארוכה במקרה של שינוי בלתי צפוי. שימוש בכלים נזילים: כסף ש"יושב" סתם בעו"ש מאבד ערך בגלל האינפלציה. ברגע שהגעתם לסכום משמעותי, העבירו אותו לכלים פיננסיים נזילים ובטוחים, כמו קרן כספית (דרך הבנק או בית השקעות). זוהי דרך בטוחה יחסית להשיג תשואה נאה, והכסף נזיל וזמין לכם בתוך ימים בודדים. מפתח 2: להסתכל מעבר לאופק - הפנסיה החרדית הפחד הגדול ביותר של כל משפחה הוא תלות כלכלית בגיל מבוגר. החיסכון לטווח ארוך הוא לא מותרות, אלא מצווה כלכלית להבטיח את עתידכם ואת עתיד ילדיכם. אל תסתפקו ב"ברירת המחדל": גם אם אתם עצמאים או עובדים במשרה חלקית, יש לכם אפשרות לחסוך בקופות גמל להשקעה או להפקיד באופן עצמאי לפנסיה. קחו יועץ פנסיוני אובייקטיבי שיסדר לכם את התיק הקיים ויוודא שאתם מקבלים את הטבות המס המקסימליות המגיעות לכם. חיסכון לחתונות הילדים: "חיסכון חתונה" הוא המטרה הגדולה של הציבור החרדי. הפתרון היעיל ביותר הוא בדרך כלל שימוש בקופת גמל להשקעה – כלי גמיש המאפשר לכם להפקיד סכומים חודשיים קבועים, וליהנות מצבירת רווחים לאורך שנים, כאשר הכסף נזיל בכל עת (בניגוד לקרן פנסיה). לסיכום, המעבר לניהול כלכלי חזק הוא מסע של צעדים קטנים אך עקביים. מהרגע שבו הכלים הבסיסיים מהפוסט הקודם עובדים, התמקדו באסטרטגיה – ניהול ההוצאות הגדולות והבטחת העתיד באמצעות כלים פיננסיים נזילים וארוכי טווח. בהצלחה רבה!

הכול התחיל בפקק אחד, רגיל לגמרי. כולם עומדים, מתקדמים מטר וחוזרים לעמוד. ואז פתאום אחד זז הצידה, נכנס לסמטה צדדית , ופתאום נעלם. תוך דקה הוא עקף את כולם. דרושים מובילים – מי שמוכן לא להסתפק בזרם, למצוא דרכים חדשות, ולקבוע את הקצב שלו. חשבתי על זה הרבה אחרי. יש אנשים כאלה – מובילים. לא מחכים שיזיזו אותם, לא מסתפקים בזרם. פשוט מחפשים דרך אחרת. בעולם הכלכלי זה נראה אחרת, אבל העיקרון זהה. יש את מי שמחכה למשכורת, ויש את מי שמתכנן מה יעשה איתה. יש את מי שמתלונן על יוקר המחיה, ויש את מי ששואל איך אפשר להגדיל הכנסה. המוביל לא בהכרח חכם יותר, הוא פשוט לא נגרר. הוא זה שקם בבוקר ואומר: הפעם אני קובע את הקצב. ואז קורה קסם קטן גם אם הדרך עוד לא ברורה, הוא פתאום רואה הזדמנויות שאחרים מפספסים. קורס השקעות, מיזם קטן, אפילו רעיון לחיסכון פשוט בבית. אבל הנגרר? הוא אומר ”אף אחד לא מצליח,“ אין מה לעשות,“ וממשיך בדיוק באותו מסלול פקוק. וזה לא רק בכסף.זה בתפיסה. מוביל קובע את הטון גם אם העולם סביבו מאחר להבין. מי שמוביל — מגדיר את הכיוון . מי שנגרר — פשוט מתרגל לעמוד במקום . תשאל את עצמך: האם אני נוסע, או רק נוסע אחרי? דרוש מוביל – מה אנחנו מחפשים: יוזמה: לא להסתפק במה שיש, למצוא דרכים חדשות. חשיבה עצמאית: לקבוע את הקצב ולא להישאר בזרם. ראיית הזדמנויות: להבחין במה שאחרים מפספסים. פעולה: להוציא רעיונות, חיסכון או מיזם לפועל. אמונה בעצמך: לדעת שאתה יכול ולהתחיל להתקדם עכשיו. אם אתה רוצה להיות חלק מהמובילים – חייג אליך או אליי ותתחיל להתקדם. כי אתה יכול.

@שששששש כתב באשליית המלאי והשפע: הכל נכון במוצרים שמתכלים, אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד אבל העיקרון מובן ונכון נכון אבל השאלה גם כמה מקום יש בבית, (השטח של הדירה עולה הרבה...) וגם בזה צריך שלא יבוא למצב של וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית סוכר ששכחתי שקניתי בכלל. נ.ב. אני חושב שעיקר המסר הוא לגבי האשראי והמסגרת בבנק.

עוד משהו שטוב לדעת, אני באופן אישי די מתנגד לכרטיס אשראי, זה מאפשר כידוע להוצאות מיותרות, ללא הגבלה כמעט, ולמותרות שלא הורגלנו. (ממליץ על כספומט, או כרטיס דיירקט). אבל במהלך צמצום ההוצאות שעשיתי, גיליתי נתון שעוררה בי מחשבה. את הרפורמה בחשמל - שניתן לנייד לחברה אחרת עם הנחה של 4-7 אחוז, כמעט אצל כולם ניתן לעשות את זה עם אשראי רגיל. כמו"כ קנייה במכירות שכונתיות, מכירות שונות, מתאפשרת לרוב באשראי (ישנם שמאפשרים דיירקט), ומדובר בחיסכון די יפה שמתקרב למאה ש"ח בחודש! וכאן הבן שואל: לעשות אשראי או לא? אז זהו, שאני לא הולך להמליץ לכולם לעשות את מה שעשיתי, זה עניין אישי לכל אחד האם הוא מסוגל בעצמו (וכן אשתו...) לעשות את זה. מה שעשיתי, הזמנתי אשראי, לקחתי את המספרים שלו, ו... הכרטיס מונח במקום שיקשה עלי להגיע אליו. מה הרווחתי בזה? יכולת ואפשור להתנייד, לקנות ממכירות מוזלות המאופשרות באשראי בלבד, וכדו'. ולצד זאת, הכרטיס לא עלי, קשה להגיע אליו, והבזבוזים ממנו והלאה. מאמין שיש בזה עוד צדדים לכאן ולכאן, ועל כאו"א לראות את האמור באופן כללי בלבד, ולהבין את הרעיון הכיצד ניתן לחסוך בהוצאות מיותרות מבלי לעבוד קשה במיוחד.

@יצחק-שקל-דעת כתב בשנאת ההפסד: האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך להרוויח 200 שקל.“ השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“ רק הפתיח של הפוסט זה סיבה להיפטר מחרדת ההפסד ואימוץ שיטת המצליחנות של הנאה וסיפוק מהישגים כי בעצם העמדת כאן שני אנשים שיוצאים לעבוד אחד נהנה מעצמו ומהחיים ואחד נמצא בחרדה שאם הוא לא יעשה 1 2 3 הוא יפסיד 4 5 6

תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה אני מצטט נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל. ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה במחלה מסוכנת. עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב. אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל. וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות? נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול? ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?

בתרפ״ו, הסוכה נבנתה מקרשים פשוטים, סכך ירוק מהשדות וקישוטים שגזרו הילדים מנייר צבעוני. האיש מתרפ״ו עבד קשה מהזריחה ועד השקיעה, וכשהגיע החג – ישב עם משפחתו בסוכה רעועה, אכל פת חמה ושר זמירות, והרגיש מלך. בתשפ״ו, הטלפון לא מפסיק לצלצל: שלום וברכה, מדבר כספא מבנק כסף קל… מגיעה לך הלוואה לחג עם ריבית חגיגה! האיש מתשפ״ו מחייך, מוציא עוד כרטיס אשראי מהארנק, וממהר לקנות תאורת לד נוצצת, סט כלים חדש ובדים מהודרים לדפנות. האיש מתרפ״ו מרים גבה: תגיד, מה כל זה? אצלנו הסוכה הייתה פשוטה, והלב היה שמח. אתה רוצה שמחת בית השואבה או שישאב ממך כל השמחה? האיש מתשפ״ו עונה בביטחון: יהיה בסדר… סמוך על סמוך… תמיד יש עוד הלוואה שתכסה את הקודמת. האיש מתרפ״ו מהנהן: בסוכות אנחנו זוכרים שהכל ארעי – גם הבית, גם הכסף. מי שחי על חובות – חי תמיד בסוכה מתנדנדת. ואתה יודע מה? מי שרוצה להגיע לפסח בלי קריסה, צריך להתחיל עכשיו." האיש מתשפ״ו מתבלבל: עכשיו? אבל פסח עוד חצי שנה… האיש מתרפ״ו מחייך: כן, עכשיו. תשים בצד כל חודש סכום קטן – עד פסח זה נהיה הרבה. תכתוב רשימה סגורה, אל תרדוף אחרי אשראי, ותחפש שמחה בפשטות. ואז מוסיף בקול תקיף יותר: אל תטעה – אנחנו לא בתרפ״ו. אתה חי בתשפ״ו, וזה בסדר. תחיה עם הנוחות, השפע והברכה, עם מה שיש היום. אבל תחיה מהכנסות שלך – לא מהחובות שלך. זו כל התורה. האיש מתשפ״ו שותק רגע, מביט בסוכתו המפוארת ובחשבונות המתרבים, ומבין: האור הגדול ביותר בסוכה לא בא מהפנסים החשמליים – אלא מהשקט שבלב, כשחיים מתוכנן ונכון. טיפים כלכליים מסוכות עד פסח קופה קטנה לפסח – להפריש כבר עכשיו סכום בכל חודש. עד פסח זה מצטבר לאלפי שקלים. לחיות מהכנסות, לא מהלוואות – אם אין כסף זמין, לא קונים. כרטיס אשראי זה לא הכנסה. רשימת קניות סגורה – לכתוב מראש מה חייבים לחג ולעמוד בזה. בלי עוד משהו קטן. ביטול סמוך על סמוך – אל תבנה על הלוואה שתכסה הלוואה. כל הוצאה – רק מתוך מה שנכנס. התחלה קטנה עכשיו = רווח גדול אחר כך – כל שקל שנחסך היום מונע ריבית ודאגות יקרות מחר.

אני מגיע לדרשה בבית כנסת קודם סליחות, יושב ליד חבר טוב, אנחנו מדברים על דא ועל הא, תוך כדי דיבור הוא אומר לי, ממש התלבטתי אם בכלל לבא לדרשה, עדיף לבא ישר לסליחות ולוותר על שלב הדרשה שגורם לי מועקה. שאלתי אותו: מה מעיק עליך? בתגובה לשאלה הוא אומר לי, בטוח לי שהדרשה של הרב תביא אותי למקום של אשמה וצורך בשינוי קיצוני שאין בכוחי לעשות אותו, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, לקבל קבלות על ידי חשבון נפש נוקב מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו, אתה חייב לתת צ'אנס, לך תדע, הפעם אתה יכול להיות מופתע ובענק. הרב התחיל את הדרשה: תדעו לכם כל אחד ואחד הוא כאן יקר שביקרים, יש כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לנו פעם בשנה לשוב אליו ולחשב מסלול מחדש ולבנות לעצמנו דרך סלולה, אנחנו עומדים לפני יום גורלי, ובטוח לי שכל אחד מכם איפה שהוא נמצא יכול לשוב ולהתקדם מתוך מקום אמיתי של דרכי התשובה: • וידוי • חרטה • עזיבת החטא • קבלה לעתיד בזה הרב סיים את דבריו. אך לאחר סליחות אני המשכתי מתוך סקרנות ושאלתי את חבר שלי, נו..... איך היתה הדרשה? חברי אומר לי: בהתחלה הייתי מהוסס ומכווץ ותוך דקות התחלתי להיות יותר נינוח ורגוע. אני פשוט בן אדם אחר קיבלתי חיים במתנה. במעבר חד מההתרוממות הרוחנית עברתי איתו לעולם הכלכלה והחלטתי שאני מעניק לו מתנה נוספת. שאלתי אותו: איך המצב הכלכלי שלך מתנהל בבית ? הוא פשוט התחיל לשפוך, אין לך מושג כמה חובות יש לי, אני חייב לגמור את החודש, אך אני נמצא כל הזמן במקום של אשמה, אין בכוחי לעשות שינוי קיצוני, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, אני לא יכול לשנות התנהלות מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו: תדע לך יש לך כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לך לשוב למצב כלכלי תקין ולחשב מסלול מחדש, זה נכון - אתה צריך לקחת אחריות אך בטוח לי שאיפה שאתה נמצא תוכל להתקדם מתוך מקום אמיתי כמו בדרכי התשובה • וידוי - מודעות כלכלית, תדע איפה אתה עומד בפן הכלכלי בבית. • חרטה – תתחרט ותכאב על כך שהגעת למצב כלכלי כזה אך תהיה נטול אשמה. • עזיבת החטא – תחליט החלטה אמיתית אני עוזב את ההתנהלות השגויה. • קבלה לעתיד – תקבל קבלות אמיתיות ותבנה לעצמך דרך סלולה למצב כלכלי תקין. איך אתם חושבים לשוב, ולחשב מסלול מחדש בהתנהלות הכלכלית שלכם? גמר חתימה טובה !!

@הקוד-הפיננסי כהשלמה לדבריך מצ"ב מדריך איך להקים הו"ק לקרן כספית, הדרכה לקניית קרן כספית בבנק הפועלים.pdf

@משתמשת כתב באסור או מותר לקנות במבצעים? אסור או מותר לקחת הלוואות?: כשיש חגיגה ביש, אנחנו הולכים לאושר עד.... אותם מבצעים בלי להשתולל, בלי להתחייב, בלי להרגיש את שנאת ההפסד (טוב הגזמנו, לא אותם מבצעים בדיוק. אחרים.) בעבר באמת היה אותם מבצעים באושר עד, רק בפעם האחרונה היה רק חלק מועט, אלא שבד"כ גם בשפע ברכת השם יש אותם מבצעים. מה שחשוב לי בזה זה שגם מי שכן קונה במבצעים שידע שהוא לא צריך לעשות אשראי של יש בשביל החגיגות.

@הגיוני כתב במה עולה יותר לחם או מכונת כביסה?: @פשוט-יהודי יפה מאד! זה מתחבר לאשכול שלי- "איפה תרויחו הכי הרבה כסף". שהמכנה המשותף- לקבל פרספקטיבה אחידה לכל ההוצאות ההשקעות ושאר פעולות פיננסיות, וכשמחשבים את זה ברמה החודשית- זה הכי ברור, לצייר את זה מול העינים ולהשוות. אהבתי! תודה!

@קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות: הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם. הוא מרגיש גאון. "אני מרוויח מכל הכיוונים!" אבל בפנים, משהו התחיל להציק. כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק: "זה לא יעלה לי בזכאות?" הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף. היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה. ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?" הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…" ושתק. ופתאום הבין: ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת. שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת. למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני. שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר. אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים. הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד. ופתאום – לא קרה כלום. הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת. הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים. לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות. והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן. המסר? לא צריך לקפוץ בבת אחת. לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד. אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי. אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן. אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר. שלוימי? שלוימי השתחרר. הוא כבר לא סופר חלקי לגו. הוא בונה קומה נוספת. ומתי אתה משתחרר? וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב. ייש"כ החלק הראשון: להשתחרר מענק עבודה | הנחה במעון | הנחה בארנונה. האם זה באמת מועיל לך? או כובל אותך? שלוימי היה עילוי – עוד מהגן. בעוד שאר הילדים בחרו לגו לפי צבע, שלוימי שקל עלות-תועלת: "אם אקח שני חלקים גדולים – זה ייראה מרשים, אבל ייגמר מהר. אבל אם אקח שמונה חלקים קטנים – אקבל יותר זמן משחק וגם יותר שטח שליטה בגן!" בקיצור – הוא נולד עם מחשבון בראש. כשהתבגר, שלוימי הפך למומחה בזכויות. הוא לא למד באוניברסיטה – הוא למד את מדריך הזכאויות של ביטוח לאומי בעל פה. ידע בדיוק כמה מותר לו להרוויח כדי לקבל מענק עבודה. כמה אחוזי משרה אשתו יכולה לעבוד כדי לשמור על הנחה במעון. איך צריך התלוש להיראות בסוף שנה בשביל הארנונה, ואיך זה צריך להיראות בעת חישוב דמי לידה.

אשמח לשמוע רשמים ממי שקיימו כינוסים כאלו בקהילה שלהם וכן מכאלו שמעונינים לקיים מה האתגרים שנתקלו בהם מה הדברים שהביאו תועלת וכו' אגב, עכשיו זה הזמן של הציבור לבקש מהעירייות בערים השונות לקיים כינוסים מסוג זה בבין הזמנים

@ניסן-עציוני כתב בחוברת כלכלה של קהילת בית השם, מומלץ לקרוא!: ומי שמעונין לבנות תוכנית לקהילה שלו מוזמן לעשות זאת עם גורמי מקצוע. ובעיקר פיקוח והסברה לטווח הארוך.

@יצחק-שקל-דעת כתב בהאם הציבור החרדי מתעורר לכלכלת המשפחה? דיון על מגמת החיסכון וההשקעות לחתונות ילדים: שלום וברכה !! אני שמעתי שזה נכנס לציבור החרדי מהסיבה שבחיסכון לכל ילד נתנו בחירה למסלול השקעה ואז ככה הציבור נכסף לזה. קשה להאמין

@טריידר צודק בכל מילה, באופן אישי הייתי חותם ערבויות [על סכומים קטנים], פעם אחת גם שילמתי את הערבות... סיפרתי את זה לחבר, והוא אמר שאני אשם, הוא נוהג לחתום ערבויות לכל מבקש [כי הוא מגלגל הרבה כסף בשביל הבית כנסת וצריך להיות מוכר בכל הגמ"חים וצריך ערבים, אז הוא גם חותם ערבויות] הוא אומר לכל לווה, אם אתה לא מחזיר את הכסף בזמן ואני צריך לשלם במקומך, אני מגיע אליך הבייתה ומתחיל להוציא דברים... פעם אחת קרה שמנהל גמ"ח התקשר אליו והודיע לו שהלווה לא פרע בזמן, הוא הלך מיד לאותו לווה דפק בדלת, פתחה הגברת, הוא הודיע לה שבעלה לקח הלוואה והחתים אותו, אם עד מחר הוא לא מסדר את העניין, הוא לוקח את הספה. למחרת הלווה פרע את כל הכסף.

אהרן זילבר - התפתחות אישית ועסקית

@טריידר הרעיון נכון, אבל אם זה נמצא באג"ח אז זה לא מיועד לטווח הארוך, וכפי הנראה שאם יש משכנתא שהריבית עליה יותר גבוהה מהתשואה של ההשקעה לטווח הבינוני, לכאורה המשקיע עשה את הדברים לבד בלי להתייעץ...